החלטה בתיק בש"פ 6297/13

1.            מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.9.2013 (מ"ת 35937-08-13, כב' השופט נ' אבו טהה), לפיה נדחתה בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים. תחת זאת שוחרר המשיב בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית ואיזוק אלקטרוני.

2.            נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כתב האישום מפרט כיצד המשיב ביצע לכאורה מספר רב של עבירות מין בארבעה קטינים במהלך השנים 1997-2001. הקטינים היו באותה עת בגילאי 8-14. כך למשל מתואר כיצד המשיב החדיר לפיו את איבר מינו של מתלונן 1, ליטף ומישש את איבר מינו של מתלונן 2, ונגע באיבר מינו של מתלונן 3 מעל לבגדיו ובאיבר מינו של מתלונן 4. בגין כל זאת הואשם המשיב במספר עבירות של ביצוע מעשה מגונה.

המשיב נעצר לצורכי חקירה כבר בשנת 2001, בחשד לביצוע מקצת מן העבירות האמורות, ושוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים לתקופה של 5 ימים. אלא שכעבור מספר ימים נמלט המשיב לארצות הברית, תוך הפרת תנאי שחרורו. המשיב הגיע לפני זמן קצר ארצה, לרגל אירוע משפחתי, ואז נעצר בשנית והוגש נגדו כתב האישום הנוכחי. כתב אישום זה כולל שני מתלוננים נוספים, שלא היו חלק מהחקירה הקודמת בשנת 2001.

יחד עם הגשת כתב האישום הנוכחי הוגשה גם בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בדיון בבית המשפט המחוזי התברר כי בא כוח המשיב איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. השאלה שבמחלוקת הייתה, אפוא, האם יש מקום לחלופת מעצר.

          בהקשר זה הוצג לבית המשפט המחוזי תסקיר שירות המבחן. בתסקיר המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופה בבית אמו, המרוחק מרחק רב ממקום מגורי המתלוננים, בפיקוח ארבעת הערבים המוצעים ובכפוף לתנאים מגבילים נוספים. לצד זאת צוין קיומה של מסוכנות מסוימת, ושירות המבחן אף לא התעלם מהקשיים בחלופה שהוצעה. למעשה, השירות דרש להרחיב את מעגל המפקחים, כתנאי להמלצת השחרור.

          בית המשפט חקר את הערבים המוצעים, וציין כי הם הותירו עליו רושם חיובי של אנשים המבינים את האחריות המוטלת עליהם. באשר למסוכנות, צוין כי מאז ביצועם לכאורה של המעשים חלף זמן ניכר, במהלכו לא נראה כי המשיב ביצע עבירות דומות. באשר לחשש ההימלטות, ניתן לאיינו באמצעות חלופה שתכלול פיקוח אנושי ואלקטרוני בתוספת הפקדה כספית משמעותית. סופו של דבר הורה בית המשפט לשחרר את המשיב למעצר בית בבית אמו, בפיקוח ארבעה ערבים, ותוך הטלת איסור על כניסת קטינים למקום החלופה. כן הורה בית המשפט על הפקדת עירבון בסך 150,000 ש"ח, ערבות עצמית בסך 300,000 ש"ח, ערבות צד ג' בסך 150,000 ש"ח של כל אחד מהערבים, איזוק אלקטרוני וצו עיכוב יציאה מהארץ. מכאן הערר שלפניי.

3.            המדינה סבורה כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב כלפי קטינים, ואף לא את החשש מפני הימלטותו. צוין כי המשיב ביצע לכאורה מעשים מגונים בארבעה קטינים, במספר רב של הזדמנויות ובטווח זמן של כ-4 שנים. אלו מלמדים לכאורה כי למשיב יש דחף מיני בלתי-נשלט כלפי ילדים, דחף אשר מטבע הדברים איננו מתפוגג עם השנים. הודגש כי די בכך שהמשיב יפר לזמן קצר ביותר את תנאי שחרורו על מנת שיימצא לו קורבן קטין נוסף. בהקשר לחשש ההימלטות, צוין כי כיום החשש מובהק עוד יותר: מרכז חייו של המשיב מצוי בארצות הברית, שם מתגוררים אשתו ו-14 ילדיו, וכתב האישום שהוגש נגדו כעת הוחמר ונוספו לו שני מתלוננים. אף שירות המבחן העריך כי הערבים יתקשו לפקח על המשיב לאורך זמן.

הסנגור, מצידו, מציין כי ההימלטות מהארץ בשנת 2001 נבעה מן הנידוי שהטילו על המשיב בני קהילתו. לחיזוק הטענה הובהר כי המשיב המשיך לשהות בחוץ לארץ על אף שהתיק נסגר כבר בשנת 2002, וחזר ארצה לראשונה רק בשנת 2009, זמן רב לאחר סגירת התיק. מכאן שלא החשש מן הדין הוא שהניעו מלשוב ארצה, אלא חשש הנידוי.

4.            המקרה איננו קל להכרעה. ניתן להבין את השיקולים שהביאו את התביעה להגיש את הערר. מדובר בעבירות מין חמורות. המשיב נמלט לחוץ לארץ תוך הפרת תנאי השחרור שנקבעו לו בשלב הקודם, ועל אף ההתרשמות החיובית של שירות המבחן ובית המשפט מן הערבים - החלופה איננה נקייה מספקות.

הקושי בקבלת עמדת המדינה נעוץ בפרק הזמן הארוך שחלף מאז ביצוע העבירות - כ-13 שנה. לכך ניתן להשיב כי הזמן שחלף - חלף כתוצאה מהתנהגות המשיב, אשר הפר את תנאי שחרורו ונמלט לחוץ לארץ. ברם אף כאן העניין מורכב יותר. הסנגור הציג מכתב שנשלח בשנת 2004 לפרקליטות המדינה על ידי בא כוחו דאז של העורר, ובו צוין כי ראוי לנסות להגיע להסדר בתיק. מכתב זה, כך נטען, לא זכה למענה - והמדינה לא חלקה על כך. יתר על כן: המשיב נכנס לארץ פעמיים, בשנת 2009.

בנסיבות אלו, נראה לי כי יש להעניק משקל של ממש לתקופה שחלפה. לכך יש להוסיף כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה מגלה טעות משפטית על פניה. ההכרעה היא מנומקת, ומתייחסת בצורה מאוזנת לכלל טענות התביעה. נדמה כי זהו מקרה בו ניתן היה להגיע ליותר מתוצאה אחת. ייתכן שנטייתי כערכאה ראשונה הייתה יותר לכיוון עמדת המדינה. ברם במקרה גבולי, בו בולט הנתון בדבר משך הזמן הארוך שחלף - כ-13 שנה ממועד ביצוע העבירות; כאשר בתקופה זו - למעשה בתחילתה - המשיב אף פעל לבירור עניינו, וכן חזר לארץ לפני כ-4 שנים לתקופה מסוימת; ובית המשפט ושירות המבחן התרשמו לחיוב מן החלופה המוצעת שכוללת תנאים קשיחים - סבורני כי במסגרת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי אין מקום להתערב בהחלטה.

5.            הערר נדחה. החלטת המעצר של בית משפט זה מבוטלת. המשמעות היא כי המשיב ישוחרר על פי התנאים שנקבעו בידי בית המשפט המחוזי, בכפוף לבירור שם בדבר מילוי תנאי השחרור.

           ניתנה היום, י"ד בתשרי התשע"ד (18.9.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: